top of page
להיות רקדנים מקצועיים דורש הרבה מאמצים, ויתורים, "הקרובות" (עוד מעט נסביר מדוע שמנו מילה זו תחת גרשיים), מוטיבציה, כוח רצון, התמדה, נחישות, סביבה תומכת ומבינה והמון הקשה ללב, לגוף ולנפש.
לא פעם שמענו סיפורים על רקדנים מקצועיים, ספורטאים אתלטיים וכו' שמספרים על עצמם כי הם מעדיפים לוותר על חיי חברה, על בילויים ומסיבות, ואפילו על מפגשים עם המשפחה כדי להתאמן ולהיות הכי טובים שהם יכולים להיות.
מאיפה הנחישות הזו מגיעה?
מדוע הם "עושים זאת לעצמם"?
איך גם אתם יכולים להפוך להיות רקדנים מקצועיים?
מה זה דורש?
ואיך להפוך את צורת החשיבה שלכם למוצלחת?
אז לפני כן בואו נבין כמה דברים חשובים.
רוב התלמידים שבאים ללמוד אצל חן ויאיר, בקורסים, בשיעורים פרטיים ובאים למסיבות של בית הספר- באים לעשות זאת נטו בשביל הכיף!
תחשבו על זה- רוב האנשים באים ללמוד איתנו סלסה ממספר סיבות עקריות:
1. לעשות משהו לנפש
2. סוג של ספורט כיפי
3. בילוי זוגי ביחד
4. להכיר אנשים/ למצוא זוגיות
5. אהבה ותשוקה למוסיקה ולריקוד הלטיני
6. להשקיע זמן בדברים שאוהבים
ועוד סיבות נפלאות רבות אחרות....
וכמובן, יש את האנשים שאוהבים לקחת את התחביבים שלהם, את התשוקה שלהם ואת הרצון שלהם להשתפר - צעד אחד קדימה ולהפוך אותו למקצוע.
עכשיו- שלא תבינו לא נכון, מקצוע בעולם הסלסה יכול להתפרש ב-2 אופנים:
1. להיות מדריך סלסה- בשביל הכיף ללמד פעם-פעמיים בשבוע
2. להקים סטודיו/בית ספר או מועדון סלסה- בשביל הכיף
3. להפוך להיות רקדן לטיני מקצועי ולהשתתף בתחרויות ואליפויות אירופה ואליפויות עולם.
איזה מהם אתם? זה רק אתם יכולים לענות....
אבל בכתבה הזו אנו נתייחס דווקא לסעיף מספר 3- בגלל שזה באמת ייתן לכם את הידע הנכון איך להפוך מרקדנים חובבניים לרקנים מקצועיים.
אז, רוב התלמידים או האנשים שבאים ללמוד עם חן ויאיר סלסה ובצ'אטה, מה הם אומרים לנו?
או שהם רוקדים או רקדו בעבר סלסה ובא להם לחזור לזה ולהשתפר או שזו פעם ראשונה שלהם ובא להם ללמוד לרקוד בשביל הכיף.
אבל פעם תלמידה של חן ויאיר, שרקדה כבר המון שנים, אמרה לנו משהו שנחרט לנו בזכרון: "כדי לדעת בדיוק מה עושים בריקוד, ולרקוד בבטחון- חייב ללמוד את הבסיס נכון".
וזה כל כך נכון.
בזמנים שאנו חיים אנשים אוהבים לעשות הכל מהר מהר, ולקבל תוצאות מהירות מאוד גם אם זה בא על חשבון האיכות, אבל אחרי שמקבלים את ה"תוצאות" ומבינים שאלו לא התוצאות שכיוונו אליהם, מתחילים לחפש את הדרכים הנכונות לעשות את זה, ומבינים- שהבסיס הוא הכל!
הרי אין אפשרות לבנות גורד שחקים על בסיס רעוע נכון? זה ברור לכולם!
אז למה זה לא ברור בדברים שאנחנו אוהבים לעשות?
כי הרי הכי כיף ואנחנו הכי נהנים כשאנחנו יודעים מה אנחנו עושים ובונים נכון את התשתיות – בכל דבר שאנחנו עושים. אז מה ההבדל?
אנשים חושבים שללמוד סלסה זה בקטנה- ואהההה תוך כמה שיעורים אני כבר "רקדן"... ובום עברו 5 שנים והם תקועים באותה הרמה....
אז חלקם מתאפסים על עצמם ובאמת באים ללמוד עם חן ויאיר סלסה ובצ'אטה נכון מההתחלה, וחלקם ממשיכים באזור הנוחות שלהם ונשארים באותה הנקודה.
ובטח אתם אומרים לעצמכם- "נו אז מה? אני לא בא/ה להיות אלופת אירופה ולהשתתף בתוכניות טלויזיה!"
אבל בואו נודה בזה- כשאנחנו רואים רקדן/נית טובים ומקצועיים – זה צובט לנו מבפנים ואנחנו רק חושבים על – הלוואי ויכולתי גם.
אז קודם כל- אתם יכולים זה ברור!
רק תעשו את ההחלטות הנכונות וכבר אתם מצליחים.
עכשיו, בואו נדבר על האנשים שלוקחים את זה באמת צעד 1 קדימה.
אז יש כאלו שמילדות היו בחוגים של ריקוד- בלט,ג'אז, קלאסי, ריקודים סלוניים ומילדות למדו טכניקה נכונה באופן מקצועי, ואפילו השתתפו בתחרויות.
אז יש להם בסיס חזק של משמעת, של רצון להצליח, של "ווינריות"
(WINNER(
ויש להם משמעת עצמית חזקה שהם תמיד ישאפו גבוהה ויהיו טובים- אולי כי חונכו כך מילדות, ואולי כי זה פשוט באופי שלהם.
אבל מה לגבי אלו שלא?
אלו שלא נולדו לתוך זה? שלא קיבלו "חינוך" להצלחה או למשמעת עצמית, כאלו שאין להם מי שידחוף אותם ויעזור להם להצליח או שלא למדו אפילו לרקוד באופן מקצועי אף פעם.
האם הם יכולים להפוך לרקדני סלסה מקצועיים????
התשובה היא חד משמעית- כן!!!
איך אנחנו יודעים?
כי חן ויאיר עשו זאת בעצמם – ועכשיו אתם יכולים ללמוד מהניסיון והידע שלהם- איך להפוך לרקדני סלסה מקצועיים- גם בלי רקע ו/או ניסיון קודם- אבל עם הרבה רצון, נחישות, התמדה, ויתורים ו"הקרבה".
ואנחנו לא מדברים על להפוך להיות מדריכי סלסה- כי זה נחמד אבל זה לא מקצוע!
להיות רקדני סלסה מקצועיים דורש הרבה מעבר.
אז ישבנו עם חן ויאיר לראיון קצר ואלו הדברים שהם שיתפו אותנו.
"קודם כל נשמח לדעת איך התחלתם לרקוד סלסה, ומה הביא אותכם ללהפוך את התחביב והריקוד למקצוע?"
יאיר: "אני התחלתי בכלל בעקבות דוד שלי. הוא אמר לי 'שמעתי שבסלסה יש בחורות חמודות אז בוא נלך לראות'. אבל איך שנכנסתי למקום פשוט התאהבתי במוסיקה, וכל מה שרציתי לעשות זה לדעת לרקוד טוב- וכמה שיותר מהר – וכמה שיותר טוב."
"אבל לא הלכתי פעם בשבוע- הלכתי כל יום, לכל מקום שהיה רק אפשר, והייתי נער- לא היה לי כסף או רכב, הייתי נוסע באוטובוסים מחיפה ועד באר שבע רק כדי ללמוד ולרקוד. רקדתי 8 פעמים בשבוע- כי בשבתות היה גם בצהריים בחוף וגם בערב במועדון".
bottom of page